רש"י על בבא מציעא ט׳ ב:י״ד

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על בבא מציעא ט׳ ע״ב:י״ב רש"י על בבא מציעא ט׳ ע״ב:ט״ו »

14 אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לְעוּלָּא: וְלֵימָא מָר, מֵעָנִי לְעָנִי מַחְלוֹקֶת, דְּהָא מְצִיאָה הַכֹּל עֲנִיִּים אֶצְלָהּ, וּתְנַן: הָיָה רוֹכֵב עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה וְרָאָה אֶת הַמְּצִיאָה וְאָמַר לַחֲבֵירוֹ ״תְּנָהּ לִי״, נְטָלָהּ וְאָמַר ״אֲנִי זָכִיתִי בָּהּ״ – זָכָה בָּהּ.

פירוש רש"י על בבא מציעא ט׳ ב:י״ד

14 ולימא מר דאפילו מעני לעני - אמרי רבנן דלא זכה לו:

15 דהא מציאה הכל עניים אצלה - כלומר הכל כשרים לזכות בה כעניים בפאה:

16 ותנן - המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו ולא אמרינן מגו דאי הוה בעי הוה זכי לנפשיה זכי נמי לחבריה כי מגבה לה כולה לשם חבירו דתנן היה רוכב כו':

17 ואמר אני זכיתי בה - קס"ד אני רוצה לזכות בה עכשיו קאמר ומודה הוא שמתחילה הגביה לשם חבירו וקתני זכה בה אלמא לא קנה חבירו:

« רש"י על בבא מציעא ט׳ ע״ב:י״ב רש"י על בבא מציעא ט׳ ע״ב:ט״ו »